החזנות הספרדית על סף המאה ה- כ"א

עזרא ברנע

מוסיקת בית הכנסת קשורה קשר הדוק למורשת היהדות וזוהי למעשה האומנות היחידה שמלאה את המורשת היהודית לאורך כל הדורות.
לכל עדה מורשת מוסיקלית ייחודית אך ורק לה בהתאם לסביבה בה היא גרה עם השפעות קדומות שהיהודים הביאו איתם למקום מגוריהם.
הפזורה היהודית שנגרמה עם גרוש ספרד חילקה את היהודים למקומות שונים בעולם,חלק לאירופה המערבית כהולנד אנגליה חלק לסהרה, מרוקו הספרדית, טורקיה, בבלקן וכד' ובמשך השנים קיבלו המסורות המוסיקליות השפעה מקומית ואנו מתכוונים כאן לטכסט המשותף לכולם.
כך נוצרו מסורות מוסיקליות של בתי כנסת שאפשר לחלקן באופן גס לגושים שלכל חלק מתוכם מוסיקה שונה וייחודית העומדת בפני עצמה.

גוש ספרדי מזרחי שנטמעו בו עדות שונות יוצאי ספרד, טורקיה, סלוניקי, בבל, פרס, יהודי המגרב- מרוקו, טוניס, אלג'יר, לוב.
יהודי אשכנז: מזרח ומערב אירופה
יהודי תימן: על פלגיהם השונים צנעא, שרעב, חבאן וכו'
הפורטוגזים: לונדון, ג'יברלטר, ארה"ב.
אחד המאפיינים לחזנות הספרדית היא שמסורת זו מועברת בעל פה מדור לדור וככל מסורת שעוברת בעל פה חלים בה שינויים.
מאפיין נוסף, ולדעתי הוא העיקרי, הוא השימוש במקאם בו מועברות התפילות בקהילות שונות,  המקאם הינו כינוי כולל למערכות מודאליות עליהן מושתתת המוסיקה המזרח תיכונית העירונית, ערבית ותורכית, מושג זה כולל את סולם הצלילים של כל מודוס ושאר הכללים הקובעים את ההירארכיה והתפקוד שלהם ביצירה המוסיקאלית, למשל צליל פותח, עובר, וסיום.

אני נוהג לומר בקיצור ובפשטות שהמקאם הוא סולם מזרחי.
את השימוש במקאם אצל היהודים אנו מוצאים כבר אצל ר' ישראל נג'ארה שבחלק משיריו נהג לציין את המקאם .
חזני ופייטני ירושלים הכירו את המקאמים והתפללו על פיהם במאות-19 והמאה ה-20, זאת ע"פ ספרי השירה שנהגו בירושלים עד שנות העשרים והשלושים של המאה ה-19. כך בספר          "קול יעקב" לפיו נהגו לשיר הספרדים שחיו בעיר העתיקה ובמיוחד בתי הכנסת ריב"ז (ר' יוחנן   בן זכאי), והאיסטמבולי שבו גם נהגו לשיר את שירת הבקשות בנוסח-שהוא מיוחד להם
(פרופ. אדוין סרוסי כתב בנושא זה בפעמים 56).

כבר ציינתי במאמר "התגבשות נוסח התפילה במסורת החזנות הספרדית ירושלים" (שמופיע בדוכן י"ד), שהמפנה בחזנות הירושלמית חל עם הגיעם של יהודי חלב במאה ה-19 והמאה ה-20 שמסורתם בחזנות הושתתה על המקאמים לפי פרשות השבוע, והיא דחקה את המסורת הירושלמית ששלטה במשך עשרות שנים ודעכה בסוף שנות ה- 40 .


שירת הבקשות במסורת יהודי חלב, בה קמים בלילות שבת בחודשי החורף מפרשת בראשית עד שבת הגדול ומתחילה אחרי חצות הלילה עד הבוקר, הביאה בעקבותיה מאזינים רבים, וחזנים בתוכם, שעוצמת השירה ליוותה אותם בתפילת השבת ומתוך השירים שהתלוו לשירת הבקשות. החזנים בחרו לחנים לפי השיטה המקאמית בתוספת הדרכה כתובה לגבי קטעי התפילה וכך מצאו בתי כנסת רבים את חזניהם כיודעי מקאמים ובכך שיפרו את מוסיקת בית הכנסת כשחלק מהקהל הצטרף לזמרת החזנים.
שירה נוספת היתה בבית הכנסת סביב אירועים משפחתיים כגון הולדת בן, בת, בר ובת מצווה, חתונה וכד'. מלבד החגיגיות בתפילה נוספו שירים פרה- ליטורגיים לכל מאורע.
השפעה נוספת ועליה בדרגת הידע יש לראות במכונים לחזנות שהוקמו בדור האחרון .
הידע במקאמים נרכש עתה בשיעורים מסודרים ובדרגות קושי שונות ובמבט לאחור, אפילו של דור אחד, אפשר לראות את השינויים שחלים בתפילת בית הכנסת.
הדור החדש מכיר ומזהה מקאמים רבים עם הנגזרות של כל מקאם לדוגמא: בדור שלפנינו החזנים הכירו מספר מועט של מקאמים וידעו לנצל עד תום את הידע והשליטה ככל שיכלו, והרי אנחנו ספגנו מהם בראשית צעדינו.
כיום שמות של מקאמים כגון: סוזניאק הנגזר מראשט, חיג'אז על סול ומסתיים בדו, או עשיראן הנגזר ממקאם עג'אם זנגיראן וכו' מוכרים בדור החדש של החזנות, ובקטעי תפילה משתמשים בזה כעיטור למקאם בהם הם מתפללים ובכך גם המתפללים נהנים מביצועיו של החזן.
יש להביא בחשבון שאחוז ניכר מהמתפללים אינם מבינים ואינם מבדילים בשינויים שהחזן מבצע, אבל נהנים.
גורם נוסף לידע של החזנים הם השירים הנשמעים ברשתות השונות של הרדיו וכך נחשפים לשירה יוונית, תורכית, ערבית, ישראלית וחלק מהמנגינות מוטמעות בתוך בית הכנסת, יש כאן חדירה או כניסה של לחנים זרים אל תוך בית הכנסת.

פאן אחר של הפצת הלחנים למקומות שונים בארץ או מחוצה לה אלו החזנים הנודדים המוזמנים לאירועים חגיגיים וכך הם מביאים איתם מנגינות ולחנים חדשים לבתי הכנסת אליהם הם מוזמנים, כדאי לדבר על כך בנפרד.
אנו רואים תהליך של שינויים בתוך בתי הכנסת עם הפצתם של סוגי מוסיקה הערבים על החזן שאותם הוא מטמיע בתפילה ואין זה משנה באיזה נוסח מתפללים.
אנו עדים כיום, שלחניו של קרליבך מושרים בבתי הכנסת ובמיוחד בקבלת שבת, והפעם בדלת הראשית כאשר עוד בדורנו לא איפשרו לשיר את שיריו בבתי הכנסת, רק לאחר פטירתו "גילו את לחניו".
דוגמא נוספת, אנו יכולנו לראות בפיוט "ונתנה תוקף" שלחנו של יאיר רוזנבלום מושר ע"י החזנים בפיוט מרגש זה, וללא ספק לתקשורת יש חלק לא מבוטל בזה. הסולן בהקלטה המקורית מקיבוץ בית השיטה הוא אלימלך.
נדגים עכשיו פיוט די מפורסם שמחברו הוא דונש בן לברט בן המאה העשירית שהיגר מבבל לספרד ושם חיבר את הפיוט "דרור יקרא". הבאתי מספר דוגמאות מתוך עשרות רבות של לחנים שהמשותף הוא טקסט אחד ולו מנגינות רבות.

טקסט נוסף שאדגים בפניכם בעל פה הוא מתוך התפילה לפי מקאמים שונים:
כי לה' המלוכה- עג'אם, נהוונד, ביאת, חיג'אז ....