המורשה המוסיקלית של עם ישראל

מוסיקה יהודית מהי?
המורשה המוסיקלית של עם ישראל היא בחינת רבוי בתוך אחדות.

עזרא ברנע

מורשה זו מקיפה מסורת מוסיקליות שונות,  נחלתן של כל קהילות התפוצה היהודית. היא  מוצאת  את בטויה בקריאה מטעמת של ספרי התנ"ך, בתפילה, בשירי קודש ושירי חול, בשירי גברים ושירי נשים, בזמירות, שירים ונגונים לשבת , חג מועד ולכל מאורעות חיי  האדם מיום היולדו ועד יום   מותו, "מחזור החיים"
יריעה  ספרותית  עשירה  קשורה במורשה המוסיקלית , מספרי התנ"ך דרך פייטנים  וגדולי משוררי  עם ישראל ועד לשירה העממית  אשר בה הגיבו יצורים מוכשרים על מאורעות הימים, ותרגמו בה  את חויות הכלל ואת חוויתם האישית. קודש וחול, הבעה  פשוטה והבעה מסובכת המתקשרת אל ספרות היצירה האומנותית.
אם בשירת  בית הכנסת,  בתפילה ובקריאת ספרי התנ"ך, עדיין אפשר למצוא בשפה העברית  מכנה משותף, הרי שבשירת החול,  תמונת הריבוי וההתפצלות  מזדקרת בכל חריפותה.
כאן  נמצא בליל של שפות ולהגים מקומיית  אשר באים להדגיש את ההשפעות  הזרות הנכרות  הרבה יותר  בשירת החול, וקשה על כן לדבר אפילו על יוצאי ארץ אחת כעל יחידה הומוגנית הנה למשל בארץ כמו מרוקו. רב ההבדל בין מסורתם של  יהודי הסהרה לבין זו של יהודי  טטואן, והמסורת  של אלה האחרונים  שונה מזו של יוצאי קזבלנקה וכן הלאה.
כמעט כל קבוץ יהודי, כל קהילה, וכל  שבט ופלג  שאפו להבליט את המיוחד  שבמורשתם ולטפח  אותו, והדברים אמורים אפילו באותם קבוצים  שדרו בכפיפה אחת, במקום אחד, בעיר אחת.
הוא הדין  גם בארץ  לאחר שיבת העם לארצו תמונת הריבוי ממשיכה  להתקיים  במידה זו או אחרת זאת ועוד,  כאן נוספות בעיות  אחרות  הנובעות מן המפגש בין  אורחות  חיים שונות.  בין מזרח  ומערב ובין יוצאי קהילות המזרח בינן ובין עצמן, הפגישה הזאת מביאה לאט לאט  לטשטושן של יסודות אפייניים שנשמרו באדיקות  ובקפדנות מדורי דורות.
זהו אחד המכשולים  הרציניים בהם נתקל  מי שבא לנסות  להציג  את מסורתן   של הקהילות השונות.
אם בעבר היה לפעמים קשה לעמוד על ההבדלים הדקים בין קבוצים מסויימים, היום קשה ההבחנה שבעתיים,  על  החוקר להיות בעל חוש בלשי בצאתו לאתר את  האוטנטי שבמסורות המיוחדות.
רק דבר  בצביונו  המקורי יכול לעמוד  בזכות עצמו, מבחינה מוסיקלית מורשת עם ישראל על תפוצותיו השונות דומה  לקשת אשר כל הצבעים בה.
מתבלטים בה רשומי הסגנונות המוסיקליים של כל הארצות בהן ישבו קהילות ישראל השונות, קשה מאוד  לצופה האוביקטיבי להגדיר מהו יהודי אופייני במוסיקה של היהודים, ובכל זאת כמעט כל קבוץ יהודי באשר הוא, מבחין  היטב בין המורשת שלו, למוסיקה של שכניו הלא יהודים.
אבחנה זו אינה  בעלמא, כי היהודי שאף והצליח לשנות בדרכים שונות את אותם הנגונים שאימץ לו ביודעין או בלא יודעין מן הסביבה.
תהליך השינויים  מסתכם  בעקרו בהעברה מתחום  של חול אל תחום הקודש.
המוסיקה  המאומצת משנה את הפונקציה  שלה ועוברת  לשרת תכנים  חדשים, לא אחת יקרה שיסודות מסויימות של מוסיקה מקומית ימשיכו  להתקיים במסורת   ממנה נלקחו.
(מובן  מאליו  שאי אפשר   להכניס מימיו של אוקיינוס אל תוך בקבוק)

נשמע שירי הווי וטכס, אין  כאן ריחוק של מסורות  אין כאן קטעי תפילה או פיוטים השייכים למסגרת התפילה הרגילה או של שבתות וחגים.
את ההקלטות ביצע פרופ.  שילוח שדבדיו  הובאו לעיל. הקטעים ברובם הם הקלטות שדה.
אם נשים  לב לכל הקטעים  נראה שברובם תופסים שירי נשים כי קיימת הנחה שבשירי הנשים שלנו שרדו יסודות עתיקים יותר מאשר בשירי גברים.

נושאי השירים  מגוונים : ברית מילה, בר מצוה וחתונה.
אין כאן תזמורת המלווה את השירים, כי כל כלי מעביר את  כובד המשקל אליו ובכך השירה האוטנטית יוצאת  מקופחת.

נקודות נוספות שעליהן נקדיש זמן מיוחד:
טעמי המקרא – סגנונות.
השפעת הקבלה.
הבקשות, מרוקו, ספרד, טורקיה, וכד' , דוגמאות